נשואה טרייה.

לא עובדת.

לא צריכה. נשואה לאחד מהאנשים הכי חזקים בפוליטיקה בארץ.

בגדים יפים, מאמן כושר פרטי, ג'יפ, תכשיטים, וילה ענקית. אירועים. הרבה אירועים.

אומללה.

בודדה.

החיים שלי הם הצגה אחת גדולה.

לא יודעת לעשות בשביל עצמי. לשים את עצמי מקום ראשון. להיות שמחה.

לא אוהבת את עצמי היום. נותנת לבעלי להתנהג אלי חרא. בצורה לא נעימה, משפילה, ופוגעת.

כועסת על עצמי שאני במערכת יחסים שבה מתנהגים אלי ככה.

רוצה ללמוד איטלקית.

רוצה לעבוד. לעשות עם עצמי משהו.

נמנעת מעימותים ופוחדת לעשות צעדים. מוותרת. מרצה.

מחזיקה את המפתח. ונשארת.

לא עומדת על שלי.

אני חלשה, עובדה שנותנת שיתנהגו אלי ככה.

לא מציבה קווים אדומים. אולי כשאציב יתייחסו אלי אחרת…

הרבה כעסים, תחושות כבדות, לחץ, פגיעה. כאב.

לא מצליחה להתרכז בכלום.

עצבנית. לא סבלנית, לא נחמדה, ממורמרת.

בתת מודע שלי יודעת איפה אני צריכה להיות. רק מאיפה אני לוקחת את האומץ?

לא שלמה, מתמודדת עם הרבה שאלות ופחדים..

עדיין מרגישה אליו, רוצה לתקן. הוא לא מוכן ללכת לטיפול.

לעזוב? להישאר? איך אני אתמודד לבד? איך אעבור את התהליך הזה?

עדיין אוהבת אותו? איך אפשר לאהוב מישהו שמתייחס אליי ככה?

מפחדת להתמודד עם זה שפירקתי את המשפחה.

איך אתמודד כלכלית?

מה אני אעשה אם אראה אותו עם מישהי אחרת? אני אמות.

לא מסוגלת.

נשארת.